היסטוריה

המלטזים פותחו באיטליה, והסברה היא שאבותיהם הם ספנייל מיניאטורי ופודלים. הוא זכה להכרה כגזע במלטה, וזהו המקור לשמו. הוא נחשב כלב מלוכה בכל רחבי העולם, ונשים נהגו לשאת אותם בשרווליהן ולישון איתם במיטותיהן. הם הגיעו לאנגליה לראשונה כשהביאו אותם הצלבנים שהיו באזור הים התיכון. הוא זכה להכרה כגזע רשמי על ידי ה-AKC ב-1888.

אופי

המלטז הוא כלב עליז ואנרגטי, שובב ונאמן. הוא טוב בללמוד טריקים ופעלולים. הוא כלב לוויה קלאסי – חינני, מתוק ומסתדר בקלות עם כלבים אחרים וחיות אחרות. מלטזים אוהבים לשחק בחוץ (ולעיתים לקפוץ לשלוליות ולהתפלש) וחלקם עלולים להפגין קושי עם עשיית צרכים מחוץ לבית. יש להם גם נטייה להפוך בררנים באוכל אם נותנים להם שאריות מהשולחן, אז רצוי להיזהר עם ההרגל הזה. הם עלולים לפתח את סינדרום הכלב הקטן אם לא מחנכים אותם היטב ומבהירים להם שבני אדם הם מעליהם בהיררכיית הלהקה. אם המלטז מאמין שהוא הבוס, הוא עלול לגלות תוקפנות כלבי ילדים ואפילו בני אדם "גדולים". אסור לפנק אותם יותר מדי, כי הם עלולים להפוך לא יציבים וקנאיים כשיש אורחים בבית, ולפתח התנהגויות כמו נביחה אובססיבית או חרדות נטישה. אלו אינן תכונות גנטיות של הגזע אלא בעיות הנובעות מהיחס שהם מקבלים מבני האדם שסביבם, ולכן חינוך נכון ימנע אותן.

גובה

זכרים: 21-25 ס"מ

נקבות: 20-23 ס"מ

משקל

3-4 ק"ג

תוחלת חיים

15 שנים ואפילו יותר.

טיפוח

כלבי המלטז זקוקים לסירוק והברשה יומיומית של פרוותם הארוכה. חשוב להבריש אותם בעדינות, שכן פרוותם מאד רכה. צריך לנקות את עיניהם כל יום כדי שלא ייווצרו כתמים – כנ"ל לגבי הפרווה שליד הפה לאחר ארוחות. יש לעשות להם מקלחות רטובות או יבשות (עם שמפו יבש) לעיתים קרובות ולוודא שהם יבשים וחמימים לחלוטין לאחר מכן, שכן הם עלולים להתקרר. יש לנקות את אוזניהם בתשומת לב ולהוציא שיער שגדל בתוך תעלת האוזן, ולבדוק את עיניהם ולנקותן בעת הצורך. אנשים רבים קושרים את השיער שעל ראשם כדי להזיז אותו מהעיניים שלהם ולהקל עליהם לראות (אפשר גם פשוט לספר את השיער הזה כדי לחסוך בזמן ומאמץ). מלטזים כמעט ולא משירים פרווה, ולכן הם מאד מתאימים לאנשים הסובלים מאלרגיות.