גרוננדל רועה בלגי

גרוננדל רועה בלגי

גזע הגרוננדל, ככל כלבי הרועים הבלגיים, הוא גזע מוכר, אהוב ומשמש לעזר רב בשירות האדם. הלכתו האתלטית, פרוותו השחורה והמרשימה והאינטליגנציה הרבה שלו הפכו לסימני ההיכר שלו, בנוסף לאופיו המתאים מאוד לאילוף. ככלב משפחה, הגרוננדל הוא נאמן מאוד, מגן על בעליו ומצוין עם ילדים. ככלל, עם טיפוח ואילוף נכון הכולל הקניית הרגלי ציות, הוצאת אנרגיה מספיקה ביום ושמירה על סביבה נקיה ומתאימה, יכול הגרוננדל להפוך לאחד מבני הלוויה הטובים ביותר שיכול האדם למצוא.

ההיסטוריה של הגזע
כלבי הרועים הבלגיים באופן כללי מתחלקים לארבעה, כשלכולם אופי דומה ורק מראה שונה ואופייני למקום בו הורבעו באופן מסורתי. כלבי הרועים הבלגיים נועדו לסייע לרועים בשמירה על העדרים ולכן עד היום נחשבים לבעלי חושים מפותחים מאוד.
כלבי הרועים הראשונים הורבעו על ידי חקלאים בלגיים שכאמור, השתמשו בהם לשירותם. לאחר מכן, כאשר התייצב הגזע באופן מספק, החלו אנשים להעדיף גזע רועים זה על פני האחר. לכן, ניתן להניח שהגרוננדל הוא גזע השורבע עבור בעלים שהעדיפו צבע פרווה כהה יותר ואחיד.
מבחינה היסטורית, הם מוכרים באופן רשמי רק מן המאה ה-19, כשעד אז סוגי הגזעים השונים בתור הרועים הבלגיים לא היו מוכרים או לא מובדלים אחד מן השני. מקורו של גזע הגרוננדל הוא בכלבה שחורה, רעת צאן, שזווגה עם כלב שחור אחר. שמותיהם ניתנו להם לאחר מכן, בהתאם לכפר או לאזור ממנו הגיעו מלכתחילה.

כלבי הרועים הגרמניים הפכו במהלך השנים כמסייעים בשירות האדם גם למטרות גישוש, זיהוי פצועים\חומרי נפץ וכן, ככלבי שמירה יעילים, בייחוד בזמן מלחמת העולם, למרות שגידולו והרבעתו של הגזע המסוים הזה נפגעה יחסית באותו הזמן. בדומה לשאר גזעי הרעה הבלגי, גם כלב הגרוננדל הוכרז לראשונה בשנת 1891, בעת הקמת מועדון כלבי הרועים הבלגיים. חשוב לציין שהגרוננדל עד היום משמש להרבעת גזע הטרוורן כדי לשבח את הגנים של שני הזנים הדומים כל כך אחד לשני, מלבד צבע הפרווה של הגרוננדל שהוא שחור.

אופי הגרוננדל
הגרוננדל, כיתר כלבי הרועים הבלגיים, נחשב לכלב אינטליגנטי, אנרגטי, נאמן ובעל עצמאות. מדובר בגזע אשר הורבע מראש כדי להיות מסוגל להבחין במטרות ולרדוף אחריהן ולכן חושיו מפותחים מאוד. הוא יכול להיות כלב שמירה מצוין, בין השאר משום שהוא קנאי לבעליו (או לאדם-שניים במשפחה שהוא תופס כמנהיגים). באשר לאילוף, הוא נחשב לנוח יחסית, אולם חשוב להקפיד להנחיל לו משמעת וערכים כבר מן הגיל הצעיר, שכן מדובר בכלב שמסוגל להוציא את האנרגיה על מטרות שונות בבית במידה ולא ילמד מראש להימנע מהן. בנוסף, הוא זקוק באופן כללי להוצאת אנרגיה רבה, לפחות שעה ביום.
גזע הגרוננדל נחשב לכלב משפחה מצוין משום שהוא טוב מאוד עם ילדים ושאר בני משפחה שהוא תופס כבעלים. הוא יכול להראות סימני תוקפות לאנשים שמחוץ למשפחה, ולכן יש להקפיד על חינוך מתאים לכלב שמירה.

בנוסף, הגרוננדל הוא אינו כלב שנועד "לשבת" בבית, גם אם הוא יוציא אנרגיה רבה ביום. הוא יעדיף ללוות את הבעלים לכל מקום, כולל לכביסה, למטבח ועוד. לכן, יש לספק לכלב חינוך נכון וייעודי בגילאים הצעירים. בנוסף, יש לחנך את הכלב לא למשוך את הבעלים בעת טיול בחוץ ולהיות צייתן וממושמע כדי שלא ירדוף אחר כל מטרה נעה שנקרית בדרכו. באופן כללי, הגרוננדל מתאים יותר לבית עם גינה.

מראה חיצוני ומשקל
כלב הגרוננדל שיך לגזעי הכלבים הגדולים, אם כי הוא לא מאוד גבוה או רחב. פרוות הגרוננדל היא שחורה וארוכה והפרופיל שלו מרובע, בייחוד ביחס לכלב הרעה הגרמני אליו נוטים להשוות אותו. עצמות הפנים והגוף של הגרוננדל קלות יותר, דבר המסייע לו בריצה ובמרדף.
גובה הזכר והנקבה נע בין 56-65 ס"מ ומשקלם נע בין 24-30 ק"ג.
טיפול, טיפוח, מחלות גנטיות ועוד.

באשר לפרווה, הוא זקוק להברשות קבועות ומקלחות בתדירות הנכונה, הודות לפרוותו הארוכה. הגזע, ככל הרועים הבלגיים, לא ידוע כבעל נטיות למחלות גנטיות ולכן נחשב לכלב בריא. הוא בדרך כלל לא רגיש למזון מסוים, אולם אם קיימים סימני רגישות יש להיוועץ עם הווטרינר. חשוב לציין שככל הכלבים הגדולים, ייתכן ויסבול בגיל מבוגר מבעיות שונות באגן. באופן רגיל, חשוב להגן על פרוותו העבה מפני טפילים שונים ולכן חשוב להקפיד לספק לו סביבה נקיה ומסודרת.